כללי
החומר שכולם זורקים
יש חומר אחד שכל בית מלא בו ואף אחד לא חושב עליו כעל חומר אמנותי. קופסת נעליים, גליל נייר טואלט, קרטון אריזה, כל אלה יושבים בבית או במחסן או
3 בספטמבר 2026
תלמיד מכיתה ד' עבד על ציור נוף במשך שעה שלמה מרוכז לגמרי ואז ברגע אחד כתמים בצבע שחור טיפטפו על הדף שלו, כנראה מהטוש.. הוא הרים את הראש והביט בי בשקט אבל היה קל לקרוא את מה שעבר לו בראש, ״השקעתי בזה כל כך הרבה זמן, ועכשיו זה נהרס לגמרי..״
ניגשתי אליו וישבתי לידו לרגע, אמרתי לו שהמטרה היא לא ציור מושלם אלא עצם החוויה שהוא עובר בזמן היצירה. ביקשתי ממנו להסתכל על הכתמים עוד פעם והפעם לא כטעות אלא להתבונן ולראות אם מתחבא בהם ציור אחר.
הוא הביט בדף עוד קצת ואז משהו השתנה בפניו. תוך כמה דקות הוא הפך את הכתמים ליצורים קטנים עם ידיים ורגליים ופרצוף מצחיק, וזה מסתבר הפך לציור האהוב עליו.
הילדים של היום רגילים לעולם יותר דיגיטלי שבו לחיצה על מקש אחורה/קודם פותר הכל ברגע ומוחק את כל הטעויות. האמת שכשאנחנו כמורים וכיוצרים מתעסקים רק בתוצר הסופי הילדים קולטים את זה ולומדים להתמקד בתוצאה ולפחד מטעויות בדרך.
לעיתים הילדים ירצו לרצות אותנו ושזה יצא להם מושלם, לפעמים בשביל מילה טובה מאיתנו. אבל מה יקרה במידה ונשחרר שליטה? כשמשחררים שליטה ונותנים מקום אמיתי לתהליך משהו משתנה, פתאום הקו שסתם נמרח או צבע שטיפטף על הדף הם ממש לא אסון הם דבר חדש ומרתק על איך שהחומר יכול להתנהג.
צבע שנמרח ויצא מהקו יכול להפוך בקלות לבסיס להעמקת הצללה או לרקע מלא אופי וטקסטורה או לשינוי כיוון שלא חלמנו עליו בכלל. באמנות באמת שאין טעויות, יש רק סקרנות אינטואטיבית שמתגלה תוך כדי תנועה ונותנת מקום לדמיון, לתחושה ולרגש!
עצם העובדה שאי אפשר פשוט ללחוץ על מחיקה מכריחה את הילד לעצור רגע, להסתכל על הדף להתבונן ולחשב מסלול מחדש (כמו וויז) להיות ספונטני ולחייך לעצמו כשהוא מבין שאפשר לזרום באהבה עם מה שנוצר.
הנה כמה רעיונות שיכניסו אווירה יותר קלילה לכיתה שלכם:
מה אתם חושבים על זה? אשמח לשמוע..
יש חומר אחד שכל בית מלא בו ואף אחד לא חושב עליו כעל חומר אמנותי. קופסת נעליים, גליל נייר טואלט, קרטון אריזה, כל אלה יושבים בבית או במחסן או
אנחנו כל הזמן נותנים השראה לתלמידים אבל השאלה, מי נותן לנו השראה ומוטיבציה ודחף להמשיך ליצור? מורה שמפסיקה ליצור מרגישים את זה גם בכיתתה. היצירתיות היא לא מאגר
5 דקות ציור במחברת סקיצה יש תלמידים שמגיעים לשיעור אמנות עם דעות שליליות על עצמם: ״שאני לא יודע לצייר״, ״אני אף פעם לא מצליח״. הם למדו שאמנות היא
מה זה מוטוריקה עדינה? היא התנועות הקטנות של שרירי כף היד והאצבעות. התנועות שמאפשרות אחיזה, ציור, כתיבה ותפעול חפצים קטנים. היא מתחילה כבר בגיל חודשיים, כשתינוק אוחז
מה מיוחד בפרחים מיובשים? בקום להשתמש בחומרים סינתטיים או בפלסטק אנחנו פותחים לתלמידים צוהר לעולם של טבע חי שממשיך לחיות בצורה אחרת. נשאל איך עלּי כותרת עדינים
לפעמים אנחנו שוכחים למה בחרנו במקצוע ההוראה. להיות מורה לאמנות זה לא רק לסמן וי. אמנות זו הדרך שלנו ושל התלמידים שלנו להתמודד עם העולם. כשיוצרים עם הידיים בציור
