מה קורה בגוף שלנו כשאנחנו יוצרים

לפעמים אנחנו שוכחים למה בחרנו במקצוע ההוראה. להיות מורה לאמנות זה לא רק לסמן וי. אמנות זו הדרך שלנו ושל התלמידים שלנו להתמודד עם העולם.

כשיוצרים עם הידיים בציור כמו בפיסול או בעבודה עם חומר אחר אנחנו נמצאים במצב של ריכוז והגוף יכול להכנס למצב שקוראים לו flow. המחשבות המחזוריות או הטורדניות בראש נעצרות או פוחתות, וכל תשומת הלב עוברת אל החומר שבין האצבעות. זה סוג של מדיטציה פעילה. ישנם מחקרים שמראים שהתוצאות במצב הזה: זה פחות סטרס, פחות חרדה ועלייה משמעותית ברוגע ובביטחון העצמי.

בכיתה שלנו, אנחנו רואים את זה בכל יום. יש דברים שקשה לומר במילים.. ילד שכועס וקשה לו להסביר למה, או תלמיד שמרגיש מוצף… היצירה נותנת לו דרך עוקפת שהיא מעבר למילים לבטא את מה שנמצא בפנים, ובעזרת הצבע, הצורה, או אפילו הלחץ שמופעל על החומר הם אלו שמדברים, במקום השפה המילולית. ובאמת, זה בדיוק מה שהופך שיעור אמנות למרחב כ״כ יחודי. אמנות עבור הילדים זה לא עוד שיעור טכני אלא מקום שבו מותר לפרוק, להקשיב לעצמם, ולייצר משהו שהוא לגמרי שלהם.

אנחנו כמורים לאמנות מלמדים את הילדים על החשיבות של יצירה, אבל לפעמים שוכחים לתת את הזמן הזה לעצמנו. מורה לאמנות שחודשים שלמים לא יצר משהו (בשל עומס החיים) מרגיש את זה היטב משהו מבפנים מעט מתנוון.

היצירה האישית שלנו היא לא מותרות ולא משהו שנעשה כשיהיה לנו זמן. זה הדלק ששומר עלינו יצירתיים, קשובים ומלאי השראה. כשאנחנו ממשיכים ליצור אנחנו נשארים קודם כל אמנים ולא רק מעבירים שיעור והילדים מרגישים את זה מיד.

בפעם הבא שאתם מרגישים סחוטים בסוף היום, תנו לעצמכם את הרגע הזה לחזור לחומר האהוב עלכם וליצור בלי מטרה, בלי שיפוטיות ובלי לחץ פשוט לצייר ציור אינטואיטיבי.