ממד, נפח וזמן בשיעור אמנות

כשאני שואלת ילדים "באיזה ממד עשויה היצירה?" ורואה על הפנים שלהם מבט מבולבל, והאמת היא שברוב המקומות בכלל לא מלמדים את זה, אלא רצים ישר לטכניקה בלי לעצור רגע ולהבין את המבנה של מה שאנחנו יוצרים. אז חשבתי לחלוק ולשתף את הלימוד על ארבעת הממדים, לטעמי זה בדיוק סוג ההבנה שיכולה להרים שיעור טוב לרמה טובה יותר.

אז איך נראים ארבעת הממדים:

חד-ממד: אורך בלבד (קו)

חד-מימד הוא קו בודד בלי רוחב, בלי עומק. איך זה נראה בכיתה? קו אחד שנמשך על דף נייר לפני שהוא סוגר צורה, או חוט בודד שנמתח שיש לזה רק אורך.

דו-ממד: אורך ורוחב (משטח)

דו-מימד הוא משטח שטוח. זה בעצם רוב מה שקורה אצלנו כל יום כשמציירים או יוצרים קולאז'. גם הציור הכי מרשים עם הצללות ואור מטורף נשאר בבסיסו דו-מימדי לגמרי. הוא רק מדמה עומק באמצעות אשליה אופטית, אבל אין בו נפח אמיתי.

תלת-מימד: אורך, רוחב ועומק (נפח)

תלת מימד הוא הרגע שבו היצירה יוצאת מהדף ומקבלת נפח אמיתי שאפשר להקיף ולגעת בו פיזית מכל כיוון, למשל פיסול בפלסטלינה, בחימר, יצירה בעיסת נייר או מבנים מקרטון. כשילד מפסל דמות, הוא פתאום חייב לחשוב על כל הצדדים גם מאחורה, למעלה.. מכל הצדדים, וזה מפעיל אצלו חשיבה מרחבית.

הממד הרביעי (זמן ותנועה)

וכאן מגיע החלק שאני הכי אוהבת ללמד, בפיזיקה זמן הוא הממד הרביעי ובאמנות הוא הופך יצירה קפואה לדבר חי שיש בו תנועה, כביכול זז ומתפתח.

איך זה נראה בפועל?

• • סטופ-מושן: סדרת תמונות בשינויים קטנים שמוקרנות ברצף וגורמות ליצירה לתנועה ותזוזה.

• • פיסול קינטי: פסלים שבנויים לזוז, כמו מובייל שנע ברוח (כאן התנועה היא עצם היצירה).

• • יצירה מתועדת: לצלם את אותה עבודה בשלבים שונים על פני שבועות, כדי להראות שהתהליך והשינוי הם היצירה עצמה.

• • מיצג קצר: פעולה שקורית ברגע נתון ונגמרת, ומלמדת שלא כל יצירה חייבת להשאיר תוצר קבוע כדי להיות בעלת משמעות.

כשילדים קולטים את הרצף ארבעת הממדים הם מקבלים כלי להבין יצירות שהם פוגשים.